אמ;לק – סתימת אמלגם ישנה שלא נסדקה, לא דולפת ולא גורמת לעששת חוזרת מתחתיה אינה חייבת החלפה מיידית. ההחלטה להחליף אותה נחלקת לשני סוגים שונים לגמרי: מקרה שבו ההחלפה נחוצה מבחינה רפואית, ומקרה שבו מדובר בבחירה אסתטית בלבד שאין לה דחיפות קלינית.
אמלגם הוא סגסוגת מתכתית שכללה במשך עשרות שנים כספית, כסף, בדיל ונחושת, והייתה חומר הסתימה הנפוץ ביותר עד לכניסתם הרחבה של חומרי קומפוזיט. הסתימה נצמדת לחלל שנקדח בשן בעיקר באמצעות צורה מכנית, כלומר החלל צריך להיות מעוצב כך שיאחז את החומר במקום, מה שדרש לעיתים הסרה של רקמת שן בריאה נוספת מעבר לאזור הנגוע בלבד.
קומפוזיט הוא שרף בגוון השן שנקשר ישירות למבנה השן באמצעות תהליך הדבקה כימי. הקישור הזה מאפשר להסתפק בהסרה מדויקת יותר של הרקמה הפגועה בלבד, ללא צורך ליצור צורת אחיזה מכנית רחבה. מבחינת עמידות, אמלגם נחשב עמיד מאוד לאורך זמן ובעיקר בעומסי לעיסה גבוהים, בעוד קומפוזיט מודרני מגיע לעמידות דומה ברוב המקרים אך מוסיף יתרון אסתטי משמעותי בזכות הגוון התואם לשן.
ההבדל הזה בשיטת ההיצמדות הוא הסיבה המרכזית לכך ששחזור ישן באמלגם, גם כשהוא תקין לחלוטין, שונה מבחינה מבנית מכל סתימה חדשה שמתבצעת היום במרפאה.
יש גם הבדל בהתנהגות שני החומרים עם הזמן. אמלגם אינו מתכווץ או מתרחב משמעותית, ולכן שוליו נשארים יציבים יחסית לאורך שנים ארוכות כשאין בעיה חיצונית. קומפוזיט, לעומת זאת, עשוי לעבור שינויים זעירים בשוליים עם הזמן, ולכן מעקב תקופתי חשוב גם בסתימות קומפוזיט חדשות יחסית ולא רק בסתימות אמלגם ישנות.
החשש הנפוץ ביותר סביב סתימות אמלגם קשור לתכולת הכספית שבהן. חשוב להבין שהכספית באמלגם קשורה בתרכובת יציבה יחד עם המתכות האחרות בסגסוגת, ואינה משתחררת בצורה חופשית כל עוד הסתימה שלמה ואינה עוברת שחיקה, סדיקה או קידוח.
גופי בריאות ורגולציה מקצועיים ברחבי העולם בחנו את הנושא לאורך שנים רבות, ואינם ממליצים על הסרה יזומה של סתימות אמלגם תקינות רק בשל תכולת הכספית שלהן, בהיעדר עדות מבוססת לנזק בריאותי מסתימה שלמה ותפקודית. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שתהליך ההסרה עצמו, כלומר קידוח הסתימה הישנה, יוצר חשיפה זמנית לאדי כספית באוויר, וזו הסיבה שההסרה מתבצעת תמיד עם אמצעי הגנה מתאימים ולא כפעולה שגרתית ללא הכנה.
המסקנה המעשית היא שסתימת אמלגם תקינה אינה מהווה כשלעצמה סיבה רפואית להחלפה, בעוד שההחלטה להסיר אותה, כשהיא מתקבלת, מחייבת ביצוע מקצועי עם אמצעי בטיחות מלאים.
סימן ברור להחלפה הכרחית הוא סדק גלוי בגוף הסתימה או בשן שמסביבה, שעלול להרחיב את נתיב החדירה של חיידקים אל מתחת לחומר הסתימה. שוליים כהים או מרווח נראה לעין בין הסתימה לשן מעידים על דליפה, מצב שמאפשר לחיידקים ולנוזלי הפה לחדור פנימה ולגרום לעששת מתחת לסתימה עצמה, שלרוב אינה נראית עד שהיא כבר משמעותית.
כאב או רגישות חדשה שמופיעים באזור סתימה ישנה, במיוחד רגישות לחום שלא הייתה קיימת קודם, מצריכים בדיקה מיידית ולא המתנה. תסמינים כאלה עשויים להעיד על עששת שהתפתחה מתחת לסתימה ללא סימן חיצוני ברור, מצב שמחמיר ככל שההחלפה מתעכבת.
סימן נוסף שקל לפספס הוא שינוי בתחושת הנגיסה, כלומר תחושה שהשן "לא נוחתת" באותו אופן כמו קודם כשסוגרים את הפה. שינוי כזה עשוי להעיד על תזוזה קלה של הסתימה או על התחלה של סדק בשן עצמה, ושני המצבים דורשים בדיקה לפני שהבעיה מחמירה.
לא כל בקשה להחלפת אמלגם נובעת מצורך רפואי. מטופלים רבים מבקשים להחליף סתימה כהה שנראית בפתיחת פה מלאה, גם כשהיא תקינה לחלוטין מבחינה מבנית, פשוט מתוך העדפה אסתטית לגוון אחיד יותר בפה.
במקרה כזה, ההחלפה היא בחירה ולא הכרח, ואין לה דחיפות מבחינת לוח זמנים. ניתן לתכנן אותה בנוחות, לרוב במקביל לטיפול שיניים שגרתי אחר, ואין סיבה למהר בביצועה רק כדי "להיפטר" מהאמלגם אם אין שום סימן אזהרה נלווה.
הסרת סתימת אמלגם ישנה מתבצעת תחת בידוד מלא של השן, לרוב באמצעות מחסום גומי ייעודי, בשילוב שאיבה בעוצמה גבוהה שמסלקת חלקיקים ואדים במהלך הקידוח. השילוב הזה מצמצם משמעותית את החשיפה הזמנית שנוצרת בזמן הפירוק של הסגסוגת הישנה.
לאחר הסרת החומר הישן, נבדק החלל שנחשף כדי לוודא שאין עששת סמויה שהתפתחה מתחת לסתימה הקודמת. אם מתגלה נזק כזה, הוא מטופל באותו ביקור לפני שממלאים את החלל בחומר החדש. הסתימה החדשה מבוצעת בקומפוזיט בגוון תואם, ומוצמדת ישירות למבנה השן באמצעות הדבקה, ללא צורך בהרחבת החלל מעבר לאזור שכבר טופל.
ב-Smile Care, ד"ר מג'ד אבו רקיה וד"ר מרסיל רקייה אינם ממליצים על החלפת סתימת אמלגם תקינה רק בשל גילה. הגישה השמרנית של המרפאה אומרת שאם אין סימן רפואי אמיתי, אין סיבה להתערב במשהו שממשיך למלא את תפקידו כראוי.
כשמתעורר צורך אמיתי, בין אם רפואי או אסתטי, ההחלפה מתבצעת עם דגש על שמירה מרבית על רקמת השן הבריאה שנותרה, בהתאם לעיקרון שמנחה כל טיפול משמר במרפאה: להתערב במידה המדויקת הנדרשת, לא יותר ולא פחות.
להמשך קריאה: סתימות: המדריך המלא.
אמלגם הוא סגסוגת מתכתית שנאחזת בחלל השן בעיקר בצורה מכנית, בעוד קומפוזיט הוא חומר בגוון השן שנקשר אליה כימית. ההבדל הזה משפיע גם על כמות רקמת השן הבריאה שנדרשת להסיר בעת הכנת החלל לסתימה.
הכספית קשורה בתרכובת יציבה כל זמן שהסתימה שמורה על שלמותה, ואינה עוברת שחיקה או קידוח. במצב הזה היא אינה נחשבת סיכון בריאותי מבוסס. תשומת הלב העיקרית נדרשת דווקא בזמן ההסרה, כשהסגסוגת נפתחת ונוצרת חשיפה זמנית שדורשת אמצעי הגנה מתאימים.
סדק גלוי, שוליים כהים או מרווח נראה בין הסתימה לשן, וכן כאב או רגישות חדשה שלא הייתה קיימת קודם. סימנים כאלה עלולים להעיד על דליפה או על עששת שמתפתחת מתחת לסתימה מבלי שרואים אותה מבחוץ.
כן, וזו סיבה לגיטימית לחלוטין כשאין דחיפות רפואית נלווית. במקרה כזה ההחלפה היא בחירה שאפשר לתזמן בנוחות, לרוב במסגרת טיפול שיניים שגרתי אחר, ולא פעולה שצריך להאיץ.
ההסרה מתבצעת תחת בידוד מלא של השן ושאיבה בעוצמה גבוהה, כדי לצמצם חשיפה זמנית לאדים וחלקיקים במהלך הקידוח. לאחר מכן נבדק החלל שנחשף לפני מילויו בחומר החדש.
לא. כל סתימה נבדקת בנפרד, וההחלטה מתקבלת לפי מצבה הספציפי. סתימות תקינות יכולות להישאר במקומן, בעוד רק סתימות שמראות סימן אזהרה או שהמטופל מבקש להחליף מסיבות אסתטיות מטופלות בפועל.
העששת מטופלת באותו ביקור, לפני שממלאים את החלל מחדש. במקרים שבהם הנזק נרחב יותר משנראה בהתחלה, ייתכן שהפתרון המתאים ישתנה מסתימה רגילה לפתרון גדול יותר כמו Inlay, Onlay או כתר, בהתאם להיקף הרקמה שנותרה.
